בקצרה: אסבסט הוא שם כולל לקבוצת מינרלים סיביים שהיו בשימוש נרחב בבנייה בישראל עד סוף שנות ה-80, בעיקר בלוחות "איתנית" לגגות, קירות וצנרת. הוא מסוכן כשהסיבים שלו משתחררים לאוויר – כשהחומר נשבר, נחתך או מתפורר – ונשאפים לריאות. חשיפה לסיבים עלולה לגרום, לאחר עשרות שנים, לסרטן הריאה, למזותליומה ולאסבסטוזיס.
מה זה אסבסט?
אסבסט הוא לא חומר אחד אלא משפחה של שישה מינרלים טבעיים שבנויים מסיבים דקים מאוד: כריסוטיל (אסבסט לבן), אמוזיט (חום), קרוצידוליט (כחול), וגם טרמוליט, אקטינוליט ואנתופיליט. הסיבים עמידים לחום, לאש ולכימיקלים, ולכן במשך עשרות שנים נחשב האסבסט ל"חומר פלא" והוסף למאות מוצרים.
בישראל רוב האסבסט הגיע למבנים דרך מוצרי אסבסט-צמנט – תערובת של צמנט וסיבי אסבסט – שיוצרו במפעל איתנית בנהריה בין שנות ה-50 לסוף שנות ה-90. מכאן שהכינוי העממי ללוחות אסבסט הוא עד היום "איתנית".
איפה נמצא אסבסט בבתים ובמבנים בישראל?
ברוב המבנים שנבנו לפני 1990 כדאי להניח שעשוי להיות אסבסט עד שהוכח אחרת. המקומות הנפוצים ביותר:
- גגות גליים של מחסנים, סככות, לולים, רפתות ומבני תעשייה.
- לוחות שטוחים בקירות חוץ, מחיצות, תקרות ומחסנים על הגג.
- צנרת – צינורות מים וביוב ישנים ומרזבים.
- אדניות ומעקות בבניינים משנות ה-60 וה-70.
- בידוד של צנרת חמה ודודים במבני ציבור ותעשייה – לרוב אסבסט פריך.
כדי להבין איך נראים הרכיבים האלה בשטח, ראו את המדריך איך מזהים אסבסט.
למה אסבסט מסוכן לבריאות?
הסכנה איננה במגע עם הלוח, אלא בסיבים. סיבי אסבסט דקים פי מאות משערת אדם, והם לא נראים בעין. כשהם נשאפים, הם חודרים עמוק לריאות ולקרום העוטף אותן, והגוף לא מצליח לסלק אותם. לאורך שנים הם גורמים לדלקת כרונית ולשינויים ברקמה.
הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) של ארגון הבריאות העולמי מסווגת את כל סוגי האסבסט כמסרטנים ודאיים לאדם (קבוצה 1). המחלות העיקריות הקשורות לחשיפה:
| מחלה | מה קורה בגוף | זמן הופעה אופייני |
|---|---|---|
| מזותליומה | סרטן של קרום הריאה או הבטן, קשור כמעט רק לאסבסט | 20–40 שנה אחרי החשיפה |
| סרטן ריאה | הסיכון עולה עם כמות החשיפה, ובמיוחד אצל מעשנים | 15–30 שנה |
| אסבסטוזיס | הצטלקות של רקמת הריאה וקוצר נשימה מתמשך | 10–20 שנה ויותר |
בגלל תקופת הדגירה הארוכה, מי שנחשף היום לא ירגיש דבר – ולכן אין "כמות בטוחה" שמצדיקה עבודה לא מקצועית.
האם גג אסבסט שלם מסוכן?
לא בהכרח. לוח אסבסט-צמנט שלם, יציב וצבוע משחרר מעט מאוד סיבים. הסיכון עולה משמעותית כשהלוח:
- סדוק, שבור או מתפורר בשוליים;
- נחתך, נקדח או משויף בזמן שיפוץ;
- נשטף בלחץ מים או מוברש;
- נפגע משריפה או מסערה.
לכן ההמלצה היא לא לגעת בגג שלם בלי צורך, אבל כן לתכנן את פינויו – ובוודאי לפני שיפוץ, הריסה או מכירת הנכס. מה שקובע את אופן הטיפול הוא גם ההבדל בין אסבסט צמנטי (קשיח) לאסבסט פריך, שמתפורר בלחיצת יד ומסוכן בהרבה.
מה אומר החוק בישראל על אסבסט?
מאז 2011 חל בישראל "החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק". החוק אוסר להתקין מוצרי אסבסט חדשים, וקובע שפירוק אסבסט צמנטי בשטח של יותר מ-50 מ"ר, וכל עבודה באסבסט פריך, יבוצעו רק על ידי קבלן בעל רישיון מהמשרד להגנת הסביבה, בהיתר ובפיקוח. הפסולת חייבת להגיע לאתר הטמנה מורשה. פירוט מלא במדריך פינוי אסבסט לפי החוק.
מה עושים אם יש אסבסט בנכס?
- לא נוגעים – לא שוברים, לא קודחים ולא מנקים את הלוחות.
- מזמינים בדיקה – קבלן או סוקר מורשה יקבעו את סוג האסבסט ואת מצבו.
- מקבלים הצעת מחיר – המחיר תלוי בשטח, בגובה ובגישה. ראו כמה עולה פינוי אסבסט.
- פינוי מסודר – פירוק בפיקוח, אריזה והטמנה באתר מורשה, עם תעודת הטמנה. למידע על גגות, ראו פינוי גג אסבסט.
צוות היחידה לפינוי אסבסט מבצע בדיקה, מסדיר את ההיתרים ומלווה את העבודה עד קבלת תעודת ההטמנה, בכל רחבי הארץ.
מקורות: המשרד להגנת הסביבה – אסבסט; IARC – רשימת המסרטנים (קבוצה 1); החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע״א-2011.
מה זה אסבסט במילים פשוטות?
מינרל טבעי שבנוי מסיבים דקים, עמיד לאש ולחום, ששולב בעבר בחומרי בנייה – בעיקר בלוחות גגות וקירות מסוג "איתנית".
האם אסבסט מסרטן?
כן. ארגון הבריאות העולמי מסווג את כל סוגי האסבסט כמסרטנים ודאיים לאדם. הסכנה היא בשאיפת סיבים, שעלולה לגרום לסרטן ריאה ולמזותליומה אחרי עשרות שנים.
האם מותר להשאיר גג אסבסט שלם?
גג שלם ויציב אינו חייב בפינוי מיידי, אבל אסור לשפץ, לחתוך או לקדוח בו. בכל פגיעה בגג או לפני שיפוץ והריסה צריך לפנות אותו דרך קבלן מורשה.
מה ההבדל בין אסבסט צמנטי לאסבסט פריך?
אסבסט צמנטי הוא לוח קשיח שבו הסיבים כלואים בצמנט. אסבסט פריך מתפורר בלחיצת יד ומשחרר סיבים בקלות – ולכן הוא מסוכן יותר, וכל טיפול בו מחייב קבלן מורשה והיתר.
האם אפשר לזהות אסבסט בעין?
אפשר לחשוד לפי הגיל והמראה של החומר, אבל ודאות מתקבלת רק מבדיקת מעבדה של דגימה שנלקחה על ידי גורם מוסמך.
